יום ראשון, תשע בבוקר. מרים, מבקשת מקלט מסודן, מגיעה למסעדה הסודנית שבבעלותה הממוקמת בנווה שאנן, כשהיא נושאת שקיות בשר טרי שנרכש כעת בשוק הכרמל. דלת המסעדה פתוחה למחצה. במעמקי המטבח נמצא בן זוגה יוסיף, אף הוא מבקש מקלט מסודן, לו נישאה לפני כשבועיים. עוד מעט יתחילו בני הקהילה הסודאנית לגדוש את המסעדה המובילה במתחם, וההכנות לפתיחה כבר בעיצומן – יוסיף מפקח על הסירים המבעבעים ועל המלצריות המתחילות לנקות את המקום ולסדר את השולחנות.

בני הזוג מנסים להסתיר את העצב וסערת הרוחות בה הם נתונים בימים האחרונים ולהתחפר בעבודה, אבל מבטם הקודר, עיניהם הדומעות תכופות מסגירים את הלך רוחם.

ב-2001 החלה מרים בנדודים מסודן המדממת. "לפני שפרצה המלחמה בסודן, היתה לי מסעדה. זה המקצוע שלי", מספרת מרים. היא ברחה למצרים, ובמהלך חמש שנות חייה כפליטה שם הפעילה מסעדה. לישראל הגיעה ב-2007. היא היתה הראשונה בקרב הקהילה הסודאנית שקיבלה ב-1 בינואר 2008 כמחווה מישראל מעמד של תושבת ארעית (אשרת א'5, אותה היא נדרשת לחדש כל שנה).

בישראל פתחה מרים מסעדה, שעד מהרה הפכה לאהודה ומצליחה בקרב הקהילה. במהלך שהותה בישראל היא התגרשה מבן זוגה הראשון. לפני כשנה וחודשיים הכירה את יוסיף, בן 28. הם הפכו לבני זוג ובחצי השנה האחרונה התגוררו יחד. אהבתם מעוררת ההשראה תועדה במהלך חודש מאי האחרון בסרט דוקומנטרי של יוצרי הקולנוע עופר רודולפסון וטל כהן-ליטנט.

בני הזוג תיכננו להינשא כשכספי הפיצויים ממקום עבודתו של יוסיף יתקבלו. "הפיצויים התעכבו, וזה עיכב אותנו קצת בהכנות לחתונה", מסבירה מרים. "יוסיף תיכנן לשלם בכסף הזה מוהר כמו שמקובל בתרבות שלנו".

ב-15 במאי ניגש יוסיף לחדש אשרת שהייה בלשכת רשות האוכלוסין ברחוב תובל בתל-אביב. נציג רשות האוכלוסין שאל אותו אם הוא בזוגיות. יוסיף סיפר שהוא חי עם בת זוגו ומתכוון להינשא בקרוב כשיגיעו כספי הפיצויים ממעסיקו לשעבר. הוא קיבל זימון למתקן "חולות" ל-18 ביוני. "נאמר לי שאם אביא מסמכים המוכיחים שאני נשוי – הוראת השהייה למתקן 'חולות' תבוטל", אומר יוסיף. "הקדמנו את החתונה ונישאנו בבית הדין השרעי ביפו בפני שני עדים".

על פי הנחיית נציג הרשות לאוכלוסין, ניגשו בני הזוג ביום שני שעבר ללשכת רשות האוכלוסין בתל-אביב כדי להציג את חוזה הנישואין.

בני הזוג מתקשים לשחזר את המפגש עם נציגי רשות האוכלוסין. שוב ושוב עיניה של מרים דומעות כשהיא מספרת על מסכת ההשפלות שעברו וההאשמות שהוטחו בהם.

"חיכינו בשמש, בחום, בתור ארוך וצפוף", משחזר יוסיף. "נכנסו בסביבות ארבע אחה"צ וחקרו אותנו עד תשע בערב בצורה מעליבה ומשפילה. דיברו אלינו מאוד לא יפה מהרגע שהגענו והצגנו את תעודת הנישואין שנערכה על ידי רשם נישואין בבית הדין השרעי ביפו".

"נציג הרשות לאוכלוסין הסתכל על מסמך הנישואין ואמר 'המסמך מזויף'", ממשיכה מרים. "נעלבנו. אמרנו שזה מסמך רשמי שקיבלנו עם חותמת של המדינה. הפקיד התחיל לצעוק 'אתם חושבים שמדינת ישראל מטומטמת? זה מסמך מזויף'".

מרים מנסה לעצור את הדמעות. "אחרי שהוא טען שהמסמך מזויף הוא התחיל להאשים אותנו שהנישואים שלנו מזויפים ושהחיבור בינינו לא אמיתי", היא אומרת.  

מרים ויוסיף. "התחתנתי בשביל החיים שלי, בגלל האהבה. איזה ביזנס?". צילום: גלעד ליברמן

בני הזוג נחקרו במשך שעות ביחד ולחוד. "הסברתי שהתחתנתי מאהבה, והפקיד התחיל להגיד לי 'את התחתנת בגלל 'ביזנס'", משחזרת מרים. "הוא אמר לי 'את עשית ביזנס כדי שהוא לא יכנס ל'חולות'. הוא ניסה לברר כמה כסף יוסיף שילם לי תמורת החתונה איתי. הסברתי שהתחתנתי בשביל החיים שלי, בגלל אהבה. איזה ביזנס? איזה עסקה?", היא אומרת בחלחלה.

"נציג רשות האוכלוסין לחץ עלי כל הזמן. הוא לא הפסיק להגיד – 'תודי שהתחתנת איתו רק כדי שהוא לא יכנס לחולות'. אמרתי לו – 'באלוהים! התחתנתי מבחירה, התחתנתי מאהבה אמיתית'. הוא הסתכל עלי ואמר לי בזלזול: 'באיזה אלוהים את נשבעת? מי זה אלוהים? אני לא מאמין באלוהים'".  

נציגי רשות האוכלוסין ביקשו ממרים להציג צילומים ממסיבת החתונה. "איזה מסיבה?", תוהה מרים, "אני בת 38! בגילי, כשזאת חתונה שנייה עושים מסיבה? אולי בגיל 18 עושים מסיבה אבל אני כבר אישה מבוגרת, עברתי חיים קשים אז הסתפקנו בטקס צנוע בבית הדין". כשהראתה מרים צילומים מהטקס המצויים בנייד שלה, הגיבו הפקידים בזילזול ואמרו לה "איזה שטויות".

יוסיף הראה צילומים מהנייד שלו המצביעים על קשר זוגי ביניהם. באחד הצילומים נראה חבר קרוב יושב לצד מרים. נציג הרשות סנט בו והעיר לו בעוקצנות: 'איך אתה מרשה לאשתך לשבת ליד גבר זר?'.

בפנייה דחופה שהגיש עו"ד ידין עילם המייצג את בני הזוג לרשות האוכלוסין וההגירה בדרישה לבטל את הוראת השהייה של יוסיף במתקן חולות ציין כי "האשמותיהם של נציגי הרשות כי תעודת הנישואין שהונפקה עבור בני הזוג בבית הדין השרעי הינה מזויפת הפכו במהרה לאיומים וקיבלו גוון יותר ויותר כוחני, עד כי בשלב מסוים הלם אחד מהם בחוזקה בשולחן שבחדר ואמר ליוסיף – 'אני גרמני. אני יכול להרוג אותך מהרגליים עד הראש. עבדתי בשב"כ. אתה לא מדבר בסדר. אשים אתכם בסהרונים. כל הנייר שלך מזויף".

ליוסיף הוצעה "עסקה" – הוא לא יכנס למתקן 'חולות' אם יחתום על עזיבה לאוגנדה. "אמרתי שזאת לא אפשרות מבחינתי", משחזר יוסיף. "הפקידים איימו שאם לא אחתום על עזיבה לאוגנדה, הם יכלאו אותי למשך שנתיים בכלא 'סהרונים' באשמת זיוף מסמכים".

מרים ניסתה לרכך את האווירה ולספר שהיא בעלת מעמד של תושבת ארעית. "אמרתי שקיבלתי תעודת זהות מהמדינה כמחווה, ושאני כאן מ-2007. נציג רשות האוכלוסין נופף בתעודה שלי ואמר בזלזול –  'התעודה שייכת לי – אני יהודי. אני יכול לתת לך אשרה אחרת אם אני ארצה". כדי שהדברים יהיו ברורים, אישה שישבה בסמוך לו הסבירה למרים: "יש היררכיה בישראל, יש סולם מעמדי במדינה הזאת – היהודים נמצאים בראש, ואת למטה-למטה, בתחתית". שוב ושוב עיניה של מרים דומעות כשהיא משחזרת את הדברים. "אמרתי להם, למה אתם מדברים ככה? אף פעם לא דיברו אלי בצורה כזאת בישראל. אני חיה כאן ביניכם, אני עובדת, אף פעם לא עשיתי משהו לא טוב, אני עוזרת לאנשים, למה אתם מתייחסים בצורה כזאת?".

כשהחקירה נמשכה מרים ציינה בפני נציג רשות האוכלוסין שהיא עייפה ורעבה. "'אני יכול להמשיך עד מחר בבוקר'", היא משחזרת את תגובתו. "הזכרתי לו שאני רק התלוותי לבעלי מבחירה, שלא זומנתי בצורה רשמית לחקירה, שאני לא קיבלתי זימון ל'חולות'".

בתום ארבע וחצי שעות מתישות אולצו בני הזוג שהיו בשלב זה בחדרים נפרדים לחתום על מסמכים. "למרות שהסברנו שאנחנו לא קוראים עברית, שאנחנו לא יודעים על מה אנחנו חותמים, הכריחו אותנו לחתום", אומרת מרים. "כל אחד מאיתנו נדרש לחתום על מסמך שאין לו מושג מה כתוב בו".

בני הזוג יצאו מהמקום נרעשים ואחד מנציגי רשות האוכלוסין קרא למרים. "הוא אמר לי 'בואי, שכחת משהו'. אמרתי שלא שכחתי כלום. הנייד היה עלי, המסמכים היו אצלי. הוא התעקש – 'בואי, בואי, שכחת פה משהו'. נכנסתי לחדר והם שואלים אותי – 'תגידי, התחתנת עם יוסיף כי הוא איים עליך? הוא השיג את החתונה בכוח כדי לא להכנס למתקן חולות? הוא אלים כלפיך? יוסיף מכה אותך?' לא יכולתי לדבר", היא מספרת בעלבון גלוי. "לא האמנתי שהם אומרים את זה. והם ממשיכים – תגידי לנו ואנחנו נגן עליך ממנו. הסברתי שוב שאני אוהבת אותו, שהתחתנתי מאהבה, שבחיים הוא לא פגע בי".

מבטה של מרים מתקדר. "יוסיף הוא בעלי", היא אומרת. "הצגנו מסמכים, יש הרבה עדים שיודעים שאנחנו חיים ביחד. למה מכניסים גבר נשוי ל'חולות'? למה כשהצגנו מסמכי נישואין כמו שנדרשנו היינו צריכים לעבור השפלות כאלה?"

"היחס לו זכו מרים ויוסיף מאפיין תופעה שהולכת ומתרחבת", מציינת סיגל רוזן, רכזת מדיניות ציבורית במוקד לפליטים ומהגרים. "בקו החם שלנו מתקבלות תלונות רבות על יחס מבזה ומשפיל מצד ממוני ביקורת הגבולות למבקשי המקלט במהלך השימועים. זה כולל בין השאר, שאלות אינטימיות פרובוקטיביות, יחס בוטה וכוחני והטחת האשמות שנועדו לשבור את רוחם של מבקשי המקלט".

למחרת החקירה, ביום שלישי שעבר, בחרה מרים לא להפעיל את המסעדה. "הרגשתי עייפות נפשית", היא אומרת. "לא היה לי כוח לדבר או לקום מהמיטה". כשפתחה את המסעדה ביום רביעי בבוקר, נערכה לה ביקורת מצד נציגי משרד הבריאות, רשות המיסים, רשות האוכלוסין וההגירה ונציגי חברת החשמל וחברת הגז. "זאת הפעם הראשונה מאז שהמסעדה קיימת שעושים לי ביקורת", היא אומרת.

"בסוף הביקורת אמרו שאני יכולה להמשיך להפעיל את המסעדה כרגיל אבל העירו לי שאני צריכה לנהל ספרים", היא מציגה בגלוי את המסמך שקיבלה. "הייתי מבוהלת בהתחלה, בכיתי בגלל הלחץ. מוציאים אותך החוצה וזה מבהיל, אבל נרגעתי. הם הסבירו לי שאני צריכה לגשת לעירייה והנחו אותי להסדיר את ענייני המע"מ".

"זאת דרישה אבסורדית", מציינת סיגל רוזן. "זה לא יעזור. גם אם היא תפנה לעירייה, כמו שנאמר לה, ותתאים את העסק לדרישות העירייה, העסק שלה לא יאושר. יש לנו ניסיון עם התופעה הזאת – נציגי רשויות מגיעים לבית עסק ואומרים למבקשי המקלט לפתוח תיק מע"מ. כשהם באים בניסיון להסדיר את זה, מתגלה להם באופן רשמי שהם לא יכולים לנהל ספרים בגלל שהם במעמד של מבקשי מקלט ויש פרשנות של העומד בראש הרשות למיסים שלא מאפשרת את זה".

האם יש קשר בין הסמיכות של מועד החקירה לביקורת שנערכה במסעדה? סבין חדד, דוברת הרשות לאוכלוסין וההגירה בתגובה: "לסוגיית הפעילות שבוצעה במסעדה- כפי שנאמר פעמים רבות, רשויות החוק מבצעות ביקורות ופעילות אכיפה באופן שוטף ואינטנסיבי ופעילות זאת כוללת גם את המסעדה אותה מנהלת הגב' מרים".

מרים ויוסיף. "יש היררכיה בישראל – היהודים בראש ואת בתחתית". צילום: גלעד ליברמן

בני הזוג מנסים לעבוד כרגיל אבל אווירה של ייאוש אופפת אותם. "אני לא יודע מה לעשות", אומר יוסיף. "ביום רביעי אני אצטרך להתייצב ב'חולות'. אני לא מבין למה מבקש מקלט שהוא נשוי צריך להיכנס ל'חולות'? זאת תחושה קשה ומדכאת. כל החברים שלי שחתמו על עזיבה מרצון וחזרו לסודן נמצאים היום בכלא". עיניה של מרים מתקדרות ומבטה נודד. "אנחנו לא מצליחים לחשוב על הפרידה", היא אומרת. למה במדינת ישראל לא מאמינים שגם אנחנו יכולים להתאהב ולהתחתן?", היא תוהה, "אהבה זה משהו שאנחנו הפליטים לא יכולים להרגיש?"

עו"ד ידין עילם, המייצג את בני הזוג אומר: "היחס הבוטה והאלים בו נתקלו מרים ויוסיף מצד פקידי רשות האוכלוסין, מקומם מאוד. הטענה של פקידי הרשות, שהינם עובדי מדינה, כי מסמך מקורי ורשמי של מדינת ישראל הינו מזויף, היא טענה שלא ראוי שעובד מדינה ישמיע אותה. ההערות הגזעניות והסקסיסטיות והלחץ העצום שהופעל על בני הזוג כדי שיסכימו "להודות" במה שלא עשו או שיסכימו לצאת מישראל, מנוגדות הן למוסר, הן לכללי האתיקה של עובדי המדינה. נראה כי רשות האוכלוסין גמרה אומר למלא את מתקן 'חולות' ויהי מה, אף אם לצורך כך צריך לרמוס ברגל גסה את החוק. אני מקווה שמר אמנון בן עמי, ראש רשות האוכלוסין, יענה לבקשתנו לרשות האוכלוסין בעניינם לבטל מיידית את הוראת השהייה שהוצאה ליוסיף, על מנת לחסוך מבני הזוג את הצורך לפנות לערכאות".

סבין חדד, דוברת רשות האוכלוסין וההגירה בתגובה: "עובדי רשות האוכלוסין וההגירה מונחים מאז ומתמיד לפעול במקצועיות ותוך מתן כבוד לכל מקבל שירות באשר הוא – והם אכן עושים זאת.

הקו המנחה שגובש על ידי רשות האוכלוסין אכן קובע שמי שנשוי לא יזומן למרכז השהייה חולות ועם זאת, עליו להציג מסמכים לצורך זה. אדם שנישא לאחר שקיבל זימון – בקשתו תיבחן בהתאם. נבהיר כי בני זוג נשואים נדרשים להגיע יחדיו להצגת המסמכים ואינם עושים זאת 'כמחווה'. מעבר לכך, התקבלה פניה פרטנית בנושא והיא תיבדק לגופו של עניין".

  

  

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.