מאז תחילת התהליך, נכנסתי לסחרור של החלטות ולבטים. אחרי הבחירה להיות אמא, מציאת התורם והבנק, בחרתי מומחה פריון, רופא מקופת החולים עליו המליצו לי. נשים רבות ממליצות על הרופא שטיפל בהן תוך אמונה שבלעדיו לא היו נכנסות להריון. חלקן מאמינות שאם נלך לרופא פרטי – נקבל טיפול אחר, שבזכותו ניקלט. לא מזמן עוד חשבתי שמדובר בשטויות, אבל הזמן הדוחק, מספר המנות המצומצם, הרצון האדיר ואי הוודאות גורמים לי לפקפק.

בפגישה הראשונה אצלמומחה הפריון הוא הסביר לי בקצרה על התהליך, ושלח אותי לכל מיני בדיקות. את רובן ביצעתי מיד, אבל היתה בדיקה אחד שמשום מה דחיתי. כעבור כשבוע, כשרציתי לקבוע תור לבדיקה, הסתכלתי שוב על הטפסים ומשהו נראה לי מוזר. "צילום רחם" מצריך משום מה חתימה על טופס הסכמה ארוך ומחשיד. חיפוש בגוגל עימת אותי עם תיאורי זוועה של נשים שנשלחו לבצע את הבדיקה, חשבו לתומן שהן מוזמנות לצילום רנטגן שגרתי, וגילו פתאום שהבדיקה פולשנית וכואבת מאוד. למי שלא יודעת, במהלך הבדיקה מוזרק יוד לאברי הרבייה, פעולה שגורמת לצריבה ולכאב חד. מומלץ לקחת משככי כאבים לפני ואחרי ביצוע הבדיקה, ולהגיע עם מלווה. לבנות המזל שקיבלו את המידע הזה לפני הבדיקה היה סיכוי גבוה לעבור אותה בקלות יחסית. אלו שלא הוזהרו – סבלו קשות משילוב של כאב, עלבון והשפלה.

חשבתי שאני יכולה לחסוך מעצמי את הכאב הזה. הודעתי לרופא שלי שבחרתי לא לבצע עדיין את הבדיקה, כי מעולם לא ניסיתי להיכנס להריון ואני עוד לא יודעת אם יש לי בעיה, אז למה לעבור בדיקה פולשנית לחינם. הוא הביט בי בשוויון נפש והכריז: בלי הבדיקה את לא תיכנסי להריון. ההסבר שלו היה: במהלך הבדיקה, החומר שמוזרק לאברי הרבייה פותח כל מיני סתימות, מנקה ומחטא דלקות. כל אישה שמקיימת יחסי מין לא מוגנים (נניח עם בן זוגה הקבוע), שסובלת מכאבי מחזור (יש מישהי שלא?) ושהשתמשה בעבר בהתקן תוך רחמי (מודה, וזוכרת את הכאב צרוב עמוק בתוכי) – נמצאת בסיכון גבוה לסבול מדלקת ברחם. רק הבדיקה הזו תטפל בדלקת, ורק אחריה תיכנסי להריון.

בניסיון ההזרעה הראשון קיוויתי בכל מאודי להוכיח אותו על טעותו. לצערי, לא הצלחתי. הרופא מבנק הזרע שביצע את ההזרעה אמר שהוא חולק על דבריו, ולדעתו כדאי לבצע את הבדיקה רק אם הניסיון השני לא יצליח. עכשיו אני מתלבטת: האם לעבור את הבדיקה הזו כבר עכשיו, או לחכות עוד חודש? בחודש של הבדיקה לא ניתן לנסות להיכנס להריון. אם אעשה צילום רחם עכשיו – יש סיכוי שאכנס להריון בדיוק כמתנה ליום הולדתי. ומה לגבי הרופא – להישאר או להחליף? ברור שהוא מהמחמירים. בסופו של דבר, אני רוצה להיכנס להריון, וכמה שיותר מהר. אבל אולי הפזיזות הזו רק תעכב אותי? אולי אני צריכה לעצור עכשיו, לבצע בדיקה מכאיבה (מזכירה לעצמי שגם הלידה מכאיבה, למרות שאני ממש מנסה להדחיק) ולהגדיל את הסיכוי באמצעים רפואיים?

בסחרור הזה של דילמות והחלטות קטנות, בתוך מצב של חוסר שליטה מוחלט, אני מנסה להחזיר לעצמי את מה שנראה או מרגיש כשליטה. חברה סיפרה לי פעם שהרופא שלה טען שהיא לעולם לא תוכל ללדת. למרות זאת ותוך התעלמות ממגבלות פיזיות שונות היא המשיכה לנסות, וכעבור כשלוש שנים נכנסה להריון וילדה בת נפלאה. זה לא קל, להמשיך לנסות אחרי שנתקלים בחומות בצורות. הרבה יותר פשוט לברוח מחוסר הוודאות של התהליך לוודאות של הפסקת התהליך. אבל רופאה אחת אמרה לחברה אחרת שלי: רוב הנשים שרוצות להרות – מצליחות בסוף. השאלה היא רק כמה זמן וסבל נעבור בדרך.