בזה אחר זה הם מתגנבים לחלומותיי ולערותי, חששות קלים וכבדים. בחלקם ניתן לטפל, את חלקם אפשר להדחיק, ואת כולם כולם צריך לקבל כחלק מהחבילה. הנה הם לפניכם:

שמשהו ישתבש. מה אם יקרה דבר איום בדרך? מה אם יהיו סתם תקלות ומכשולים לא נוראיים אך מציקים? למשל, איך עושים בחד הורית שמירת הריון, פגים, תאומים או יותר? איך מתמודדים עם מה שלא ניתן למנוע, ואיך מונעים את מה שחוששים ממנו?

שאהיה לחוצה מדי. קוליות אינה הצד החזק שלי. ובהחלט הייתי יכולה להיעזר בבן זוג כדי שייאזן אותי, ישמח אותי או סתם שיהיה את מי להאשים. במקום זה, אני משתדלת להקיף את עצמי באנשים עם פרופורציות, בכאלה שתכונותיהם פועלות עלי כמו כדור הרגעה, וחלקם גם קיבלו ממני התרעות בנוסח "אם אהיה כזו, תנו לי איזו סטירה או שתיים לסדר אותי". ואולי אצליח ללמוד משהו מהם, כמו לנשום עמוק, למשל.

שלא יהיה לי מספיק כסף. מבחינתי, זה החלק המפחיד ביותר בצירוף המלים חד-הורית. לא רוצה להיתמך על ידי המדינה, המשפחה או אחרים. רוצה להרוויח מספיק כסף ולהוציא פחות, ולהצליח להיות אחראית כלכלית. לכן נרשמתי לשירותים של עמותה בשם "פעמונים", עמותה שפועלת ללא מטרות רווח בדיוק למען המטרות האלו. אז אני לא יודעת מה תהיה השלכת הבחירות על המשק, או מה ייגמר עם התקציב החדש, או אם מקום העבודה שלי ישרוד את משבר העיתונות. אבל אני יודעת איך לעזור לעצמי ולהתכונן, לעת עתה.

שלא אוכל לעשות דברים. הייתי פעם אצל חברה, אם חד הורית לתינוקת שרק נולדה. היא ניצלה את זמן הביקור בשביל להתקלח, כי עם התינוקת היא לא תמיד מצליחה. כשהעולל זקוק להשגחה תמידית, איך מבצעים פעולות פשוטות כמו ביקור בשירותים, מקלחת או קניות לבית? איך מקלחים תינוק בלי "תעביר לי את השמפו" או "תכין לי את המגבת"? וכמה אפשר לסנג'ר חברים ובני משפחה לעזרה יומיומית שכזו?

שהילד/ה יהיו תלויים בי. בקיומם של זוג הורים, ולא משנה מאיזה מין, יש משהו שמלמד את הילד מגיל צעיר שלאנשים שונים יש דעות שונות. יש להם גם התנהגויות שונות. כך, למשל, הורים שרבים ביניהם מלמדים את הילד שאפשר לאהוב וגם לכעוס. הורים שאינם מתואמים בדעותיהם מלמדים את הילד שאפשר גם אחרת. הבחירה היא דבר חשוב ונרכשת בלמידה מדוגמאות יומיומיות. אצטרך להיות חכמה מספיק כדי לעזור לילדי ללמוד את הדברים הבסיסיים האלו בלי שותף במלאכת הלימוד. וכבונוס, אצטרך גם ללמוד איך לא לעודד את הילד/ה לפתח תלות באדם האחד הקרוב להם ביותר, לפחות בגיל הצעיר הקרוב, למרות שזה מפתה עד מאוד. אני מפנטזת על ילד/ה שיתרפקו עלי בכל הזדמנות, אבל רוצה אותו/ה עצמאי/ת ומפותח/ת.

שזה לא יצליח. כמה נסיונות אצטרך? כמה זמן זה יקח? בפנטזיה שלי, בהזרעה הקרובה אכנס להריון. ואם לא?