לפני כשנתיים החלטתי לעשות ילדה מתרומת זרע. התלבטתי במחשבה הזו במשך מספר שנים לפני כן, אבל בנקודת הזמן ההיא – לפני כשנתיים, החלטתי ללוות את התהליך בכתיבת בלוג, בו אחשוף את לבטיי, מחשבותיי וניסיוני, מתוך תקווה שהסיפור האישי שלי יכול לעזור אולי לנשים אחרות במצבים דומים לשלי. בעיקר מאחר ומדובר בנושא שעדיין לא בהכרח מדברים עליו בפתיחות.

אביגיל נולדה בערב סוכות, ה-8 באוקטובר ב-8 דקות לעשר בבוקר. תינוקת מתוקה להפליא, שכבר הספקתי להתאהב בה כל יום וכל רגע עוד יותר ומחדש. עוד אפרט בהזדמנות על הלידה ועל ההמשך, אבל בינתיים אני מנסה לסכם לעצמי (ועבורכן, הקוראות והקוראים) את התהליך, מראשיתו ועד סופו. הסיכום הזה מוגש לכל מי שמתלבטת לגבי עשיית ילדים – ומעלה את השאלות ששאלתי וחלק מהתשובות שנתקלתי בהן עד כה. תוכלו למצוא כאן גם קישורים לפוסטים ולאתרים רלוונטים.

 

איך להתחיל?

האם אני רוצה להיות אמא? השאלה הזו לא תמיד נשאלת באופן מפורש, אבל היא שאלה חשובה במעלה, לטעמי. אמהות היא (גם) עניין של בחירה. לא כל אחת חייבת להיות אמא, לא כל אחת באמת רוצה בכך. אם לא שאלת את עצמך את השאלה הזו – אולי הגיע הזמן. אם התשובה היא כן – נסי לחשוב למה. האם זה בגלל שחינכו אותך, שלוחצים עליך, האם זה קשור למסרים שאת מקבלת מהסביבה, או שמא מדובר באמת ברצון אישי שלך. התשובה לשאלה הזו חשובה, מאחר והתהליך לאמהות לרוב אינו קצר (גם אם נקלטת מייד זה עדיין לוקח 9 חודשים בערך) – ואז היא עשויה לחזור ולצוף (למה אני עושה את זה בכלל) וכדאי שתהי מוכנה לכך. וגם כשהתהליך קורה כאילו מעצמו (אצל הפוריות מבינינו) מגיעים לפעמים כל מיני פחדים וחששות – וכדאי שכבר תהיה לך תשובה כנה לשאלה הזו.

יחד עם זאת, אין להתבלבל עם השאלה "האם אני מוכנה להיות אמא", שהיא כבר עניין אחר לגמרי הקשור יותר לפחדים ולחששות שלנו, או עם השאלה "האם אני חייבת להיות אמא", שמתאימה לשלבים מתקדמים יותר במידה וישנה בעיה בתהליך.

 

איזה אפשרויות יש לי להפוך לאמא?

זוגיות – הדרך המוכרת והמקובלת היא כמובן – למצוא בחור, להתחתן או לא, ולהמשיך משם. אבל הדרך הזו לא תמיד זמינה ואפשרית לכולנו. במקרה שלי – הכרתי בחור משגע, אבל הוא לא היה מוכן להיות אבא, ובגילי לא יכולתי לחכות. במקרים אחרים ייתכנו קשיים פיזיולוגיים בדרך. במקרה של עקרות מצד הגבר, למשל, אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר "זרע הפורענות" של גיל קדרון המתאר גבר עקר שעושה עם אשתו ילד מתרומת זרע. ישנן היום דרכים רבות ומגוונות להביא ילדים לעולם שלא מתוך זוגיות, ואלו הדרכים הנוספות שיצא לי לבחון:

הורות יחידנית מתרומת זרע – מאפשרת מצד אחד חופש מוחלט בהחלטות שבדרך ובמידה רבה מקצרת הליכים, כי את בוחרת תורם ומתחילה בתהליך, אך מצד שני מציבה את כל האחריות על כתפייך, מכל היבט אפשרי (כלכלי, נפשי וקיומי). מומלץ לוודא שיש לך תמיכה כלשהי אם את בוחרת בדרך זו. כמו כן, בצורת הורות זו לילד/ה יש רק אמא, ואין אבא. התורם אינו אבא, הוא תורם בלבד, ולרוב אין איך ליצור איתו קשר.

הורות משותפת – ישנם לא מעט אתרי אינטרנט להיכרויות למטרת הורות. ישנם לא מעט גברים, סטרייטים או הומואים, המחפשים מישהי להורות משותפת. היתרונות הבולטים בדרך זו הם השותפות: האחריות לא עליך בלבד, יש תמיכה כלכלית, יש שותף לצרות ולשמחות, וכמובן – הילד/ה חולק שני בתים, מה שמשאיר לך זמן לקצת חיים מדי פעם, כשהילד/ה עם אבא שלו/ה. חסרונות: לוקח זמן להכיר בן זוג. ומדובר, בכל זאת, בזוגיות, גם אם לא רגילה. כדאי להתכונן לכך שמדובר ביחסי-גירושין ושאין איך להתגרש יותר מזה, כדאי לנסח חוזים והסכמים מראש, כאלו שיגרמו לשניכם לחשוב על הרבה מאוד שאלות חשובות מראש, והלוואי שיותר זוגות נשואים היו עושים זאת (ממליצה מאוד על ארגון "משפחה חדשה" שעוזר לנסח חוזי זוגיות וחוזים להורות משותפת).

צוואה ביולוגית – מדובר, למעשה, בהורים שמעוניינים לתרום את זרעו של בנם שנפטר. הם זוכים להיות סבא וסבתא ולהגשים את צוואתו של בנם. את זוכה להיות אם יחידנית, אבל כזו שיכולה לספר לבנה/בתה מי היה האבא. מאחר ומדובר בהכנסת אנשים נוספים לחיים מומלץ, שוב, לתאם עמדות עד כמה שניתן מראש. החסרונות היחידים שמצאתי בשיטה זו קשורים לתחושת המורבידיות, ולכך שלעתים לוקח זמן להשיג אישורים מהמדינה לתרומה שכזו, מאחר ומעורבים פה כל מיני עניינים משפטיים. עד כמה שידוע לי, גם כאן ארגון "משפחה חדשה" הוא הגוף לפנות אליו. ואני ממליצה לצפות בתוכנית של מיקי חיימוביץ בנושא.

והכי חשוב: לא משנה באיזו דרך תבחרי, תמיד יהיו מצקצקים למיניהם. תמיד יהיו אנשים שישאלו שאלות ויחשבו שאולי לא עשית את המקסימום בשביל ילד(ת)ך. זכרי שמדובר בהחלטה שלך, שנכונה לך. עשי אותה מתוך שיקול דעתך והכרותך עם עצמך והתנאים שסביבך, והיי שלמה (עד כמה שניתן) עם ההחלטה. רוב הסיכויים שמה שבחרת – זה מה שהכי מתאים לך. וממילא ברגע שאת בוחרת – זו המציאות, אז למה לבזבז כאבי לב על דברים שאי אפשר לשנות?

 

איך עלי להתכונן מבחינה פיזית על מנת להפוך לאמא?

זה נשמע טפשי, כי רובנו רגילות לשמוע על סיפור ההפריה הפשוט של זוג שמקיימים יחסי מין, תא זרע אחד חודר לביצית, ומשם זה כבר קורה לבד. אבל בניגוד לגיל ההתבגרות – שבו מספיק שבחור יתעטש לידך כדי שתיכנסי להריון בטעות – ככל שגילנו עולה, או ככל שהדרך שעומדת בפנינו להורות מורכבת יותר, כך יקשה עלינו להיכנס להריון.

אם מדובר במסע משותף או דרך שאת עושה לבד, הנה כמה כללים שלמדתי בדרך:

בדיקות גנטיות – מדובר בבדיקות דם שעושים הגבר והאישה. מספר הבדיקות הגנטיות כמספר המחלות האפשריות בהתאם למוצא ההורים, הבדיקות עצמן יקרות (יכולות להגיע לכ-2,500 ש"ח) והמחיר עולה ככל שכמות הבדיקות עולה. בשביל לבצע את הבדיקות האלו מומלץ להתעניין בקופת החולים לגבי ייעוץ גנטי. לתוצאות לוקח חודש או חודשיים להגיע, למיטב זכרוני, ובמידה וישנה בעיה גנטית – צריך ששני בני הזוג יהיו נשאים כדי שתהיה לכך השפעה על הילד/ה. כלומר – אם אינך נשאית, אין צורך שבן הזוג או בעל הזרע ייבדק. עוד חשוב לדעת כי ישנם ביטוחים רפואיים שמחזירים חלק מעלות הבדיקות.

רופא/ת פריון – כשלא מצליחים להרות בזוג, או כשמדובר בתרומת זרע, כבר לא מספיק ללכת לרופא/ת נשים אלא צריך מומחה פריון. מומחה הפריון יכול/ה להיות מקופת החולים או פרטי. לצערי הרב, יש בעיקר גברים בתחום, והם לא תמיד רגישים. זה הרופא שישלח אותך לכל הבדיקות שצריך לעשות. מה שחשוב בבחירת רופא פריון, לטעמי, זה שיהיה זה מישהו שאת מרגישה בנוח איתו. אל תתביישי להחליף ולשנות, אם התהליך מתארך ואת לא מרוצה. אני הלכתי למישהו שקיבלתי עליו אין ספור המלצות, אבל הוא עיצבן אותי כשאמר לי לא להתערב לו בהחלטות (שקשורות לגוף שלי!) ולא להפריע לו בעבודה. אז החלפתי אותו במישהו שווידאתי איתו קודם שישתף אותי בהחלטות ובמה שקורה, והיתה לנו כימיה מאוד טובה (עד שהוא התפאר בכך שהוא זה שהכניס אותי להריון, אבל אז כבר ממילא לא נזקקתי לו יותר).

בדיקות כלליות – כמות הבדיקות שאישה נאלצת לעבור לפני ההריון יכולה להיות עצומה. חלקן לוקחות זמן, חלקן צריכות להיעשות במועד מסויים של החודש, כך שגם אם נדמה לך שבחרת כל מה שצריך ואת יכולה להתחיל מייד בתהליך, שלב הבדיקות עשוי לעכב אותך. הנה רשימה של כמה בדיקות שכדאי לשים אליהן לב:

פרופיל הורמונלי – בדיקת דם הנעשית לרוב ביום השלישי למחזור, שבודקת את קיומם של הורמונים הנחוצים להריון. מאפשרת (למיטב ידיעתי והבנתי) לדעת אם את עוד פוריה, או שמא נגמרות לך הביציות.

בדיקות עבור בנק הזרע – בכל בנק זרע מבקשים שתעברי סידרה של בדיקות, את ההפניה לבדיקות אפשר לבקש מכל רופא/ת נשים. הבדיקות כוללות, בין השאר: סוג דם, בדיקת איידס, אדמת, סוכר בצום, CMV, טוקסופלזמה, וריצלה וטאי זקס. שימי לב שבבדיקת איידס לוקח כחודש לקבל תוצאות, והן מגיעות לרופא ומשם צריך להעביר אותן לבנק הזרע, ושבדיקת טאי זקס היא למעשה בדיקה גנטית, אז כדאי לשלב אותה בבדיקות הגנטיות.

צילום רחם – ישנם רופאים ששולחים נשים לבדיקת צילום רחם באופן כמעט אוטומטי. שם הבדיקה אולי נשמע תמים, אבל כשתקבלי את טפסי הבדיקה כבר תביני, לפי כמות הדפים והצורך בחתימה להסכמה, שמדובר במשהו חריג. מדובר בבדיקה בה מזריקים חומר (יוד) לרחם ולחצוצרות, תוך שימוש ברנטגן. הבדיקה היא גם טיפולית, מאחר ולעתים עצם הזרקת החומר פותחת סתימות וחסימות קלות שהיו באזור, או מטפלת בדלקות נסתרות שהיו שם. ממליצה לקרוא את הפוסט שלי על צילום רחם, ולקחת בחשבון שהתחושות שונות מאישה לאישה, יש כאלו שעברו את זה קשה כמוני או יותר, וכאלו שעברו את זה ללא כל כאבים.

 

איך בוחרים בנק זרע?

שאלה קצת מצחיקה, קצת כמו לשאול איך בוחרים בן זוג. לא מדובר בבחירה שניתן לעשות עבורך, אבל יש כמה דברים שכדאי לדעת בדרך. ישנם שני סוגים של בנקי זרע: בנק זרע ציבורי (כמעט בכל בית חולים בארץ, מחירי מנות הזרע בו נמוכות יחסית, אך לוקח זמן לתאם תור). בנק זרע פרטי (כרגע יש בישראל שני בנקי זרע פרטיים, בנק הזרע אסותא בראשון לציון, שיש לו שלוחה ברמת השרון שנקראת קריובנק, ובנק הזרע סופרם בתל אביב. מחיר המנות גבוה יותר מאשר בבנק הציבורי אך זמינות התורים גבוהה יותר).  

תרומות הזרע בארץ הן אנונימיות, ואין תיאום בין בנקי הזרע, כך שתאורטית יכול אותו אדם לתרום מנות בכמה בנקי זרע שונים, מה שמגדיל את כמות האחאים הפוטנציאלים. מבחר המנות ומבחר התורמים משתנה בין בנק לבנק, כמו גם תנאי הקבלה. לרוב מקובל בארץ סינון תורמים לפי תנאים מסויימים, בהתאם לביקוש ולהיצע (למשל: מעל גובה מסויים, יוצאי צבא, וכמובן – לפי איכות הזרע). עוד חשוב לדעת שיש בנקים בהם התרומות עוברות בדיקות גנטיות, מה שמעלה את מחירן.

בכל בנק זרע גובים סכום כסף ראשוני (300-600 ש"ח) לפתיחת תיק, וחוץ מתרומת הזרע עצמה יש להביא בחשבון הוצאה על שמירת המנה (ברוב הבנקים ממליצים לרכוש כמה מנות ביחד, ואז צריך לשמור אותן. כמו כן – שמירת המנה רלוונטית אם האם מעוניינת במנות נוספות לאחים עתידיים) הוצאה על השבחת המנה (שהיא, למעשה, פעולת הפשרת המנה והכנתה להפריה) והוצאה על הזרעה (בבנקים הממשלתיים מספיק להביא טופס 17 כדי לכסות את ההוצאה, בבנקים הפרטיים ניתן לנייד את המנה למומחה פריון במידה ותיאמת זאת מראש ומילאת כמה טפסים לשם כך ובכך לחסוך את ההוצאה הזו).

מקצת מבנקי הזרע מאפשרים לרכוש תרומת זרע מחו"ל. תרומות אלו יקרות בהרבה מתרומות של ישראלים ולוקח זמן לשנע אותן. הן מתאימות במקרים הבאים: כשהאם רוצה להקטין את הסיכויים למחלות גנטיות או למפגש של אחים בעתיד, כשהאם דתייה – תרומה מחו"ל מאפשרת ייבוא זרע גוי, כשהאם מעוניינת בתרומה שאינה אנונימית ובכך מאפשרת לילד/ה לנסות ליצור קשר בעתיד עם התורם. אני רכשתי, בזמנו, מספר מנות מבנק הזרע הדני ונדהמתי מכמות המידע שאפשר לקבל עם כל מנה: היסטוריה רפואית של התורם ושל בני משפחתו (כולל אחים, הורים, דודים וסבים), מבחן אינטליגנציה, תמונת ילדות (ללא ספק להיט!), ראיון קולי עם התורם שבו הוא מספר גם על הסיבה לכך שהחליט לתרום, וכל זה בנוסף למידע המוכר של גובה, משקל, מקצוע, מוצא וכו'. כמו כן לכל תורם יש אפשרות להחליט אם להיות אנונימי או לא, ובכל מקרה גם אם בחר להישאר אנונימי – ניתן יהיה ליצור עם בנק הזרע קשר בעתיד ולבקש לבחון זאת איתו בשנית, כשהילד/ה יגיע לגיל 18.

 

מה עוד צריך?

סבלנות – והרבה. לא משנה באיזו דרך בחרת להרות, ולא משנה כמה זמן היא תארך. מדובר בתהליך  א ר ו ך ,  שעלול להיות גם מתיש. לא מספיק הזמן שלוקח להחליט ולהתחיל. מרגע ההתחלה – בכל חודש יש ניסיון אחד בלבד. החודשים נחלקים כך לשניים: שבועיים של מעקב ביוץ, המורכב מבדיקת דם (לבדיקת הכמות של שני הורמונים בדם: אסטרוגן ופרוגסטרון) וממעקב זקיקים באולטרסאונד (זקיק הוא הבית שבו נמצאת הביצית). לפי מצבם מומחה הפריון יוכל לקבוע את מועד הביוץ המדוייק, וזה דורש קצת התרוצצויות לקופת החולים. לאחר שמגיע מועד הביוץ ואיתו ההזרעה או הפריה – ממתינים לך שבועיים של ציפיה. גם היום, עם כל המיכשור הרפואי וההתקדמות הטכנולוגית, אין איך לדעת אם את בהריון עד שעוברים שבועיים מרגע ההפריה.

אם תיקלטי מייד – תגלי שלא מספיקה הסבלנות שהיתה לך עד עכשיו, כעת עליך להמתין כתשעה חודשים עד מועד הלידה. אם איתרע מזלך ועליך לעבור עוד חודש של ניסיונות, תצטרפי לכל אותן נשים שמבינות על גופן ובשרן את משמעות חוסר הוודאות שבתהליך. אין לדעת מתי זה יקרה, אם זה יקרה, איך זה יקרה.

הדבר ממנו הכי חששתי, לפני שהתחלתי בתהליך, היה הזרקה של הורמונים והפחד שאאלץ להתמודד עם טיפולי פוריות. בסופו של דבר – זה היה החלק הקל יותר בתהליך שעברתי. כך שאין לדעת מה צופן לנו המסע הזה.

תמיכה – מדובר בתהליך נפשי לא פשוט. בגלל חוסר הוודאות, בגלל כובד האחריות. את יודעת מה עוזר לך להתמודד – עטפי אותך בכל דרך כזו שמתאימה לך. אם מדובר בטיפול פסיכולוגי (ישנם טיפולים חינמיים או מוזלים שמוצעים במיוחד לנשים המנסות להרות בבתי חולים ובקופות חולים שונות), בעיסוק ספורטיבי כלשהו, בחברים או משפחה – מצאי את הנוסחה שלך לאגור כוחות להתמודד. ישנן גם לא מעט קבוצות תמיכה ברשתות החברתיות בהן תוכלי להתייעץ בחינם עם נשים במצבך.

נחמה – חברים, חופשה, ים, ספורט, אוכל – כל דבר שיכול לנחם אותך. אל תענישי את עצמך, אל תיפלי לרחמים עצמיים. לא נכנסת להריון החודש? זה בסדר לבכות קצת ולהתאכזב, זה גם לחלוטין טבעי, אבל מצאי את מקור הנחמה שלך. אם זה כוס יין שאת יכולה לשתות עדיין, אם זה סושי או חופשה או כל דבר אחר. מה שינחם אותך יעזור לך להיות רגועה יותר. וככל שתהי רגועה יותר יגדלו סיכוייך להרות (כך אומרים, אין לי מושג אם זה נכון).

 

עד כאן הפרק הראשון. בפרק השני אפרט את המידע שאגרתי על הורמונים, הזרעה, הפריה, בדיקת הריון, הריון ושיבושים בדרך.