שואלים אותי בנוגע לפרוצדורה, איך עושים, מה עושים. אני חילקתי את ההכנות לכמה תחומים, חלקם כלליים ויכולים לעזור לקראת כל הריון שהוא, וחלקם ייחודיים למי שרוצה להרות מתרומת זרע. אז הנה שיעור קצר בחינוך מיני/הריוני.

דבר ראשון, הכנתי את גופי: הפסקתי לעשן מתוך מחשבה שככל שגופי יהיה נקי ובריא יותר כך אהיה בית גידול אופטימלי לייצור שאני רוצה לאהוב כל כך. ירדתי במשקל משום שהזהירו אותי שככל שההריון יתקדם אהיה מגושמת יותר, ועדיף להתחיל ללא משקל עודף. עברתי כמה טיפולי דיקור לאיזון הגוף, כדי לחזק את המערכת החיסונית, לנקות רעלים מהגוף, ולטפל במיחושים שונים. הלכתי לרופא שיניים ולשיננית – כי הזהירו אותי שבמהלך ההריון יש נטיה למחלות חניכיים ולא ניתן להשתמש בחומרי הרדמה. עשיתי בדיקת שד ובדיקה גניקולוגית רגילה, בדיקות דם כלליות ובקיצור – עברתי טיפול עשרת אלפים.

במקביל, ביררתי לגבי בנקי זרע שונים. ישנם בנקים ממשלתיים (בכל בית חולים) ובנקים פרטיים. בממשלתיים לוקח זמן לקבוע תור, בפרטיים הטיפול הוא מיידי יותר. כשהחלטתי על בנק הזרע, בחרתי תרומה וחשבתי שזהו זה, אפשר מייד להתחיל בתהליך. אז הנה כמה דברים שגיליתי שבכל זאת צריך לעשות:

בדיקות דם. ישנן מחלות שונות שצריך לבדוק (אדמת, איידס), סוג דם וכדאי להוסיף לכך גם נתונים על ויטמינים וברזל בהזדמנות. בנוסף, כדאי לבדוק גם נתוני פוריות בדם (בהתייעצות עם הרופא).

בדיקות גנטיות. בבנק הזרע שבחרתי זו היתה דרישת חובה, מבנק אחר שבחנתי הבנתי שלא חייבים. מדובר בבדיקות לא זולות (יש ביטוחי בריאות שמחזירים כסף על הבדיקות) המומלצות בכל מקרה של הריון. אם מתגלה נשאות גנטית של מחלה, יש לבדוק גם את בן הזוג, וישנם בנקי זרע שמאפשרים להזמין בדיקה כזו אצל התורם. במידה ושני בני הזוג נשאים – מומלץ להתייעץ עם מומחה גנטיקה.

בדיקת גינקולוג, וליווי של מומחה פריון. במקרה של הבנק שבחרתי בו, לפחות, לא מספיק שיש להם את הרופאים שלהם והמומחים שלהם, צריך לפנות גם למומחה פוריות מטעם קופת החולים (או פרטי), כזה שילווה את מעקב הביוץ. המלצות למומחי פריון אפשר לקבל מנשים רבות, כל אחת בטוחה שהרופא (הפרטי) שטיפל בה הוא הכי מושלם והיחיד שהיה מצליח להכניס אותה להריון. אני בינתיים מסתפקת ברופא דרך הקופה, וחוסכת את כמה השקלים האלו עד שיעברו עוד כמה נסיונות.

הורמונים – כן או לא? מומחה הפריון בוחר עבורך, לאחר שהוא שולח אותך לבדיקות דם שיתנו את תמונת הפוריות שלך, אם להיעזר בהורמונים או לנסות הריון טבעי. הוא גם בוחר עבורך מתי להתחיל IVF שזו הפריה חוץ-גופית. בעיניי חשוב לזכור שהגוף שלנו הוא קודם כל שלנו. עשיתי מחקר קטן משל עצמי בנוגע לשימוש בהורמונים ובעניין ההפריה החוץ גופית ואני יודעת אחרי כמה נסיונות אני רוצה להגיע אליהם, ובעיניי צריך לדבר על כך בצורה ברורה מאוד עם הרופא. הוא לא יכול לקבוע עבורך דברים שאת לא מעוניינת שגופך יעבור.

מעקב ביוץ. בניגוד לזוגות המקיימים (או לא) יחסי מין באופן קבוע וטבעי, ויכולים להיעזר, אם הם מעוניינים, בערכת מקלוני ביוץ שקונים בבית מרקחת, כשזה מגיע למנת זרע ששילמת עליה סכום כסף לא קטן – לא לוקחים סיכונים עם פיספוס מועד הביוץ. המעקב נעשה באופן המדויק ביותר: בין שבע וחצי לשמונה בבוקר קופת החולים מעמידה לרשותך אחראית אולטרסאונד שמקבלת לפי סדר הגעה, ללא צורך בקביעת תור. בבדיקת האולטרסאונד בודקים כמה זקיקים יש. זקיק, להבנתי, הוא החומר העוטף את הביצית, והוא המדד לכמה ביציות יש לך – כי את הביצית עצמה לא ניתן לראות. כמות הזקיקים וגודלם ישפיעו על הפוריות שלך בחודש הקרוב. בהריון טבעי ללא הורמונים וללא היסטוריה של תאומים, זקיק אחד בלבד יגדל ויתפתח לסיכוי להריון. הזקיקים מופיעים בשני הצדדים של השחלות, ואפשר לראות את זה במוניטור ולהיזכר קצת בסידרה "החיים". באותה הזדמנות בודקים גם את רירית הרחם שתפקידה להגן על ההריון. אחרי המפגש האינטימי עם הרחם שלך מקבלים דף עם הנתונים (לא חייבים לזכור הכל) והולכים למעבדה לבדיקת דם, בה נבדקים שני הורמונים שמהווים מדד לביוץ (אסטרדיול ופרוגסטרון). אחד מהם עולה ככל שהביוץ מתקרב, והשני יורד. לאחר הביוץ הם מתהפכים. את תוצאות המעבדה מקבלים בשעות הצהריים ואז מתקשרים לרופא שקובע אם יש להמשיך את המעקב (ומתי) או שמועד הביוץ מגיע. מניסיוני עד כה, מעקב הביוץ נמשך כעשרה ימים בתדירות של יום כן יום לא, עד שהמועד מתקרב ובימים האחרונים צריך לבדוק כל יום (עד סוף המעקב את נראית כמו נרקומנית מרוב דקירות). הרופא יודע יום לפני הביוץ לומר לך – מחר הזרעה, וזה מספיק זמן להודיע לבנק הזרע שיכינו את המנה.

הזרעה. כשיש אישור מהרופא לקיומו של הביוץ, ולאחר שבבנק הזרע הכינו עבורך את המנה, מגיעים לרופא שיזריק לך את החומר. למרות שמדובר בפעולה טכנית פשוטה ביותר (שכל בחור עושה באופן טבעי למדי) אסור להוציא את מנת הזרע ללא אישור מיוחד מקופת חולים ומרופא מתאים, לא ניתן לוותר על השלב הזה ולעשותו לבד, וישנן המלצות רבות שלא לטלטל את מנת הזרע יותר מדי לאחר הפשרתו והכנתו להזרעה. שלב זה עולה כסף (ויתכן שזו הסיבה לחוסר הגמישות), ויכול להימשך 2-3 דקות ומעלה, תלוי כמה זמן את רוצה להישאר עם רגליים מורמות אחרי שהרופא יוצא מהחדר.

המסקנה העיקרית שלי מכל התהליך הזה: ההריון, שמהווה איום ממשי ומפחיד בגיל ההתבגרות (או מתי שבחורות היום מתחילות בעניינים האלו), הופך בלתי אפשרי כשמעוניינים בו. עניין הימים ה"בטוחים" מוכיח את עצמו כתרגיל מתמטי לא פשוט, והוא יכול להשתנות פתאום, חודש, אחד, ללא אזהרה, ולהקדים מאוד (לכן המעקב מתחיל ביום השישי למחזור).

כל התהליך הארוך הזה – ועוד לא התחלנו לדבר על הורמונים. אגב, אם יש מישהי שחוותה את זה אחרת או שיש לה עוד אזהרות – את מוזמנת לפנות אלי ונשתף בחווייתך. שיהיה לנו בהצלחה.