בשבועיים האחרונים עסקו בביתנו בהחלפת מכונת כביסה שהחזיקה מעמד קצת יותר משש שנים ושבקה חיים. במה שהפך כבר לשגרה, גם הוחלפה סדרה של נורות (רגילות וחסכוניות) שגם הן נקנו רק לאחרונה אבל לא עמדו בנטל. באותו זמן הוקרן בערוץ יס דוקו הסרט  THE LIGHT BULB CONSPIRACY שאותו ביימה קוסימה דנוריצר. הסרט שצולם ב-2010 הוא מאיר עיניים ולא רק בגלל שהוא עוסק בנורות. הוא עוסק במנגנון המניע את חיינו, מכתיב את הוצאותינו, יוצר את הכלכלה שבה אנחנו חיים אבל גם ממוטט את יסודותיה באמצעות ניצול משאבי הטבע. מדובר בגישה התעשייתית הקרויה PLANNED OBSOLESCENCE. בסרט מגדירים גישה זו במונח העברי "השבתה מתוכננת". אפשר לקרוא לה גם "הוצאה משימוש שתוכננה מראש". מדובר בתופעה המוכרת היטב לכולנו שבה המוצרים שאנו צורכים (בעיקר מוצרי חשמל וביגוד) תוכננו ועוצבו כך שאורך החיים שלהם יהיה מוגבל מראש לפרק זמן קצר, מה שיעודד את הצרכן לרכוש כמובן מוצרים חדשים. וכך נוע תנוע לה כלכלת העולם.

למרות שמדובר באמת הידועה לכל, יש בסרט כמה דוגמאות הממחישות עד כמה בזבזנית וקצרת טווח הכלכלה שיצרנו. למשל, הסרט מראה את חגיגות מאה שנה לפעילותה של נורת להב בעיירה ליברמור בקליפורניה שנוצרה בתקופה שבה תכננו מוצרים לזמן ארוך. תושבי העיירה אסירי תודה לנורה על שירותה הנאמן ועורכים לה מסיבת יום הולדת מאה. במקביל מלמד הסרט שכבר באמצע המאה הקודמת תכנן קרטל של חברות לייצור נורות חשמל שיטת ייצור שבה הנורות תוכננו מראש לפעול במשך זמן קצר הרבה יותר. דוגמה נוספת היא גרבי הניילון שעוצבו בתחילה להחזיק מעמד שנים רבות ולא להיקרע. החברה שפתחה אותם נבהלה מהמשמעות הכלכלית והורתה למעצבים לתכנן גרביים עמידות פחות וכך הם אכן עשו.

 פסולת מחשבים מגיעה לסוף דרכה באתר פסולת. צילום: צפריר רינת

כלכלת הצריכה של ימינו תלויה כמעט לחלוטין בהשבתה מתוכננת של מוצרים ביתיים. אך כפי שמראה הסרט, בעידן האינטרנט יש צרכנים הנאבקים נגד השיטה. תושב ברצלונה גילה שהמדפסת שלו הושבתה בגלל שבב שהוכנס לתוכה ותוכנן לעצור את פעילותה לאחר מיצוי מכסת דיו שנקבעה מראש. הוא איתר ברשת תוכנה המבטלת את ההשבתה וראה זה פלא, המדפסת חזרה לעבוד. כלכלת ההשבתה המתוכננת בנויה על סתירה מערכתית בין השאיפה לגידול אין סופי של מוצרים והמשאבים המוגבלים של כדור הארץ שמהם מפיקים את חומרי הגלם למוצרים. משאבים אלו הם מוגבלים בכמות וביכולת לקלוט את הכמויות האדירות של הפסולת שאנו יוצרים. המחיר הסביבתי הוא כבד ובסרט הוא מומחש במראות הטרגיים של נהרות גאנה שזוהמו בפסולת אלקטרונית שנשלחה ממדינות עשירות. 

 

מה שנשאר מטלפונים ניידים באחד מרחובות תל אביב. צילום: צפריר רינת

בשנים האחרונות ניסו כלכלנים, מעצבים, מתכננים והוגים סביבתיים להציע חלופות למודל הנוכחי של חברת הצריכה. יש רעיונות כמו  CRADLE TO CRADLE המבוססים על פיתוח תהליכי ייצור המחקים את הטבע. הרעיון הוא לפתח מוצרים שהם כולם ברי מחזור או פירוק וניתנים לשימוש חוזר או שפשוט מתפרקים בתהליכים טבעיים. יש כיוונים  אחרים  כמו פרויקט הנקרא SPREE  שמקדם האיחוד האירופאי וישראל שותפה מרכזית בו. מטרת הפרויקט לעודד מעבר ממכירת מוצרים למכירת שירותים. למשל, השכרת אופניים בערים במקום מכירת אופניים.

הוויתור על כלכלת ההשבתה המתוכננת אינו פשוט. הוא כרוך בשינוי מבני ותרבותי ומעלה שאלות כמו איך ניתן לספק תעסוקה לאנשים המייצרים כיום כמות אדירה של מוצרים שנועדו לכישלון מתוזמן ? איך בונים שיטה כלכלית שהיא בת קיימא מבחינת ניצול משאבי הטבע אבל גם מאפשרת גידול רצוי של רווחת חיים הכולל שיפור תנאי דיור, נגישות, חינוך, תרבות ובריאות? אחת התשובות של מומחי סביבה וכלכלנים רבים היא שפשוט אין ברירה. המערכות הטבעיות של כדור הארץ שכולנו תלויים בהם, פשוט לא יצליחו להתמודד עם היקף הניצול והזיהום הנוכחי. אני לא יודע מה הם הפתרונות הנכונים והמציאותיים. בינתיים אני ממשיך להחליף נורות.        

 

 

בעקבות התגובות לפוסט כדאי להוסיף שמומלץ למי שרוצה לדעת יותר על ההתפתחות ההיסטורית של גישת ההשבתה המכוונת ומשמעויותיה, לקרוא את ספרו הקלאסי של  VANCE PACKARD הנקרא THE WASTE MAKERS.  הספר התפרסם בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת אבל הוא מעניין ואקטואלי גם היום.